כתבות

מי אמר הדתה? צָמְאָה!

מי אמר הדתה? צָמְאָה! כשאלפי צעירים חילוניים קנו כרטיסים למופעי ניגונים חסידיים ממיטב זמרי ישראל, אי אפשר היה שלא להתרגש > אף אחד לא הבין לגמרי מה הוא עושה שם, אבל אף אחד לא פספס את החשמל באוויר

אסף משניות


ביטול מתווה הכותל ומניעת ההכרה בתנועה הרפורמית ממשיכים לעורר גלים, כאשר השכם והערב עולות הטענות שהביטול יקרע את העם לשניים, והיהדות תלך ותיעלם. הנחת המוצא הזו נובעת מהגישה שהציבור החילוני בארץ, שהוא הציבור הגדול ביותר מבין האוכלוסייה היהודית, רוצה 'יהדות ליברלית' ורפורמית, אך המציאות שונה בתכלית.מים לא פשוטים עוברים כאן בארץ על העולם היהודי. זה התחיל בגורמים חילוניים־ליברליים המנהלים מלחמת חורמה כנגד פעילויות העשרה יהודיות שמועברות בבתי ספר. כשפרסמנו לפני שלושה שבועות את התחקיר אודות המלחמה בגבעתיים, לא תיארנו לעצמנו שזו רק הסנונית הראשונה לקמפיין מתוזמר ומסית שמתנהל בשבועיים האחרונים. ההמשך כבר ידוע לכולם, והוא לא מפסיק להסעיר את המדינה.

דיבורים אישיים להמונים

בסדרת מופעים היסטורית שהתקיימה בשבוע שעבר בשלושה מוקדים בארץ, השתתפו אלפי צעירים חילוניים במופעי 'צמאה' עם האמנים המצליחים ביותר במדינה. המופעים שסבבו סביב מוזיקה יהודית מהמקורות נערכו לא באולמות בתי כנסת אלא בתיאטרון גשר ביפו, בהיכל התרבות בבאר שבע ובאודיטוריום בחיפה, והופיעו בהם בין היתר נתן גושן, אמיר דדון, אביתר בנאי, קובי אפללו ועידן חביב.

"כל האירוע הזה הוא דבר מקסים, מיוחד ומבורך בעיניי" פתח אמיר דדון את חלקו בהופעה לקול מחיאות כפיים סוערות מהקהל. דדון, זוכה פרס אקו"ם (הפרס החשוב ביותר בתחום המוזיקה בישראל) על אלבום הבכורה שלו, עם להיטי הענק 'אור גדול', 'בזמן האחרון' ועוד, מקורב כבר שנים ארוכות ליהדות. שניים מחבריו הטובים ביותר הם צמד הזמרים, חסידי ברסלב, האחים גת. יחד עם זאת, מופעי 'צמאה' בשבוע שעבר היו במה חדשה עבורו.

"שאלו אותי קודם לכן מה אני אומר על השיר 'צמאה', אז חשבתי על זה קצת והבנתי שהרבה מאוד שירים שלי בעצם מדברים על החיפוש המתמיד של הנשמה אחר בית, אבא. אני אישית מאמין שהמוזיקה מסייעת בחיפוש הזה, היא נוגעת במקום עמוק ואישי" אמר, תוך שהוא פותח צוהר לתוך עולמו הפנימי.

אחרי ההקדמה האישית, הצטרף דדון לאביתר בנאי לדואט של "צמאה". דואט מצמרר ומחשמל כאחד. הקהל, החילוני ברובו המוחלט, לא הכיר את מילות השיר ואת הלחן המיוחד, והדממה שליוותה את הביצוע רק העצימה את התחושות הייחודיות לשירים של השניים.

"'צמאה' אלה ניגונים שמחברים אותנו לעבר שלנו וגם אל העתיד שלנו" אמר קובי אפללו על הבמה. "לכולנו, בצורה כזו או אחרת, יש קשר ודיאלוג עם שפת הנשמה. עם המקום הזה של האמונה, של ניגון האמונה. בכנות, המנוע הכי גדול של האדם זה האמונה" אמר לקהל התל־אביבי שלא רגיל לשמוע משפטים כאלה, לא בהופעות ולא ביום יום.

הקהל התל־אביבי זכה לראות את האמנים הללו, ביום שני שעבר, ליל ג' תמוז, יום פטירת הרבי מלובביץ', שכמובן לא נעלם מדבריו של אפללו. "היום זהו יום ההילולה של אחד מהגדולים ביותר, הרבי מלובביץ'" אמר והקהל החל להריע לדבריו. מסתבר ששמו של הרבי חצה מגזרים והגיע אף לקהל באולם ביפו. "אני רוצה לספר לכם, שהייתי רווק מבוגר. הייתי בן עשרים פלוס, עשרים שנות וותק" התחיל אפללו לספר לקול צחוק הקהל. "לא הצלחתי למצוא אישה. הלכתי להרבה מאוד רבנים, הייתי בכל מיני סגולות, לא עבד. רב אחד אמר לי אפילו לכתוב שיר לאשתי. אמרתי לו שאני עוד לא יודע מי היא, אבל הוא אמר לי שזה לא משנה. זאת סגולה לזיווג וזה יעבוד צ'יק צ'ק. כתבתי את השיר - שבע שנים אחר כך מצאתי את אשתי" הוא ממשיך.

"אבל הייתי פעם אחת בניו־יורק, חבר שלי אמר לי בוא נלך לאוהל. שאלתי אותו מה זה, והוא הסביר לי שזה הציון של הרבי. אמרתי לו שהייתי במספיק מקומות, אבל איכשהו הוא שכנע אותי לבקר שם. הלכתי, התפללתי שם, חזרתי, ואחרי חודשיים פגשתי את אשתי. אני מאמין שבזכות הרבי אני היום נשוי ועם ילדה מקסימה" סיים אפללו את סיפור הקשר האישי שלו עם הרבי לקול תשואות הקהל, והחל לשיר את הפיוט "האדרת והאמונה" בלחן מקסים ומעורר.

מבחינתי הוא הכל   

כשעלה לבמה נתן גושן, עם כובע לראשו וחולצת טי־שרט, הקהל קיבל אותו במחיאות כפיים סוערות, ולא סתם. גושן, תופעת ענק במוזיקה הישראלית והעולמית, הפך בשנה האחרונה לאחד הזמרים הישראליים המושמעים ביותר מעבר לים. "אני דוגמה מושלמת לערב הזה. גם אני, בדיוק כמוכם, לא נראה שייך לכאן" פתח, ולא סתם אמר זאת.

גושן נולד בלוד, עיר מסורתית בסך הכל, אבל להורים חילוניים למהדרין. שמו המקורי של גושן הוא מתן מטיס. אביו שירת בזמנו כקצין קרבי וסוכן מוסד לשעבר. למרות ששם משפחתו של האב הוא ״מטיס״, נתן החליט לשמר את שם האם ״גושן״ מכיוון שלא היה יורש לשם הזה. בגיל ארבע עשרה החליט גושן לחזור בתשובה, דבר שלא היה מקובל על אימו, ובעקבות כך נוצר נתק מוחלט בינו להוריו. הוא ברח לקבר רבי שמעון בר יוחאי שבהר מירון, שם שהה במשך שלושה חודשים ועסק בנגינה בגיטרה. לאחר מכן עבר לשכונת מאה שערים בירושלים, כשהוא מקורב לחסידות ברסלב. יחד עם חזרתו בתשובה, שירת בצה"ל כחייל מפקדה בגדס״ר גבעתי לאחר שנפל מהמסלול לפלוגת החבלה (פלחה"ן גבעתי). לאחר שאביו הלך לעולמו שינה את שמו ממתן לנתן בעקבות המלצת רבו.

"ה' יתברך הוא מבחינתי הכל. הוא ההתחלה, האמצע והסוף. אם מוציאים ממני את ה' יתברך אני ממש מת. מרגיש שאני כלום. כל מה שאני מגיע אליו זה בזכות ההשגחה שלו" אמר. "אני מרגיש ממש זכות להיות חלק מערב כזה" הוסיף לקול מחיאות הכפיים של הקהל.

"אני אהיה הכי כנה אתכם בעולם, בלי שום פאסון. אני מתרגש בקטע אחר. הפרויקט הזה הוא סופר מיוחד עבורי. לא יוצא לי לראות, לצערי, הרבה דברים שאני מרגיש שקשורים לקודש כמו האירוע הזה עם הנגנים הסופר מיוחדים שיש כאן על הבמה" אמר גושן והקהל הריע לנגנים שמאחוריו. כמה רגעים אחר כך, פתח בביצוע מרגש לניגון חב"ד על הפיוט מתפילת ערבית של יום הכיפורים, "כי הנה כחומר".

לקראת סיום המופע, כשאפילו אחרוני הציניים בקהל נכנסו לאווירה, עלה עמיר בניון לבמה. בניון כבר שנים, מאז שחזר בתשובה, מופיע לא פעם בבמות של מוזיקה יהודית שונות, ושיתף פעולה פעמים רבות עם אמנים דתיים. אך הפעם הוא לא היה אמור להופיע, הוא הגיע בספונטניות, בלי שום התראה ובלי שיופיע בשלטי הפרסום השונים, וביקש מהמארגנים לעלות לבמה. "בדיוק התעוררתי כשפייסבוק שלחו לי התראה על אירוע לכבוד הרבי בתל אביב. הייתי כבר עם פיג'מה, אבל ברגע שראיתי מה ההופעה הייתי חייב לבוא ולשיר" אמר לקהל ההמום שעדיין האמין שמדובר בהפתעה שתוכננה מראש על ידי ההפקה. אחד הנגנים על הבמה רמז לבניון בעדינות. "אבל לא התאמנו על שום שיר" אמר, כשהוא חושש מתקלות שעשויות להתרחש במהלך ביצוע לא מתוכנן. בניון בחר לשיר בכל מקרה ושר את הניגון "בך ה' חסיתי".

אסביר לכם למה הפסקתי להניח

על הבמה בחיפה, שלושה ימים מאוחר יותר, עלה עידן חביב, ששפך את לבו לקהל. מספר על ההתמודדות והמאבקים הפנימיים שלו עם העולם היהודי. "לפני שאשיר, אני רוצה לומר כמה דברים" פתח, לאחר שווידא שרואים אותו במסך שמאחוריו. "חזרתי להניח תפילין לאחרונה" אמר וזכה למחיאות כפיים ותרועות מהקהל. "חזרתי להניח תפילין כי הרגשתי שאיבדתי את ה'וואן' מה שנקרא. הרגשתי שאני מאבד שליטה, מאבד פוקוס. בתוך כל העבודה על האלבום השלישי שלי, עם המאבקים כל הזמן לנצח במוזיקה, וגם לנצח את היצרים הרגשתי שזה מאבק יום־יומי ואין לי לאן להימלט יותר, אז נמלטתי למקום היחיד שאפשר - בחזרה אליו" אמר והצביע כלפי מעלה. "אני אסביר לכם למה הפסקתי להניח תפילין" אמר. "יש הרגשה כזאת, שיש דברים שברגע שאתה מתחיל אותם, לא נעים לך להפסיק אותם, ולכן אתה אומר: בוא לא נתחיל אותם מראש. זה כמו ספורט. אתה קונה נעליים חדשות כדי לרוץ כל יום, אבל בשלב מסוים אתה מפסיק לרוץ ופשוט נשכב על הספה בבית. אז מראש אתה אומר שעדיף לא להתחיל בכלל לרוץ, כי אחר כך לא יהיה נעים. לכן הפסקתי להניח תפילין. להניח תפילין זאת מחויבות של יום־יום. אי אפשר לוותר יום אחד, אחרת אתה מרגיש לא נעים. לפחות ככה אני מרגיש".

"לפני כמה זמן פנה אלי חיליק (ממארגני מופע 'צמאה') ושאל אותי אם אני מעוניין להשתתף במופע. הסכמתי, כפי שאתם רואים, והוא שלח אלי רשימה של שירים. יפהפיים אחד־אחד, אבל נורא אמוּניים. הרגשתי נורא קשה לבחור את אחד השירים האלה, לא ידעתי אם אני רוצה לגשת למקום הזה. יש משהו בתפילה שהוא נורא אישי. אני למשל, קשה לי מאוד ללכת לבית הכנסת. כשאני מתפלל אני מרגיש שאלוקים הוא איתי, הוא שלי, ואם אני הולך להתפלל עם עוד אנשים אני צריך לחלוק את הדבר המופלא הזה. הערב אני מרגיש בסיטואציה נורא מיוחדת איתכם, כי אני הולך כן לשיר מתוך 'בנק' השירים שחיליק שלח לי. בחרתי בו, או שהוא בחר בי, כי הטקסט שלו פשוט מדבר אליי. בכל פעם שאני שומע אותו הוא נותן לי כוחות חדשים".

השיר שבחר עידן חביב לשיר הוא "עזרני א־ל חי", פיוט מזרחי אותו חיבר הרב רפאל ענתבי, כאשר לחנו לקוח מתוך שיר ערבי עתיק. הפיוט נכתב במקורו לעשרת ימי תשובה, אך לא במפתיע סיפר חביב שהוא מדבר על ההתמודדות עם היצר. מילים כמו "עָזְרֵנִי אֵ־ל חַי לְהַכְנִיעַ אֶת יֵצֶר הַמְפַתֶּה הַמֵּרִיעַ" מעטרות את הפיוט המופלא, שנכנס לחסידות חב"ד בעקבות בקשתו המיוחדת של הרבי במהלך התוועדות, משליח חב"ד במרוקו, הרב ניסן פינסון.

 אחרי שלושת המופעים הללו, אפשר לצאת עם תחושות חיוביות יותר. כשרואים את האמנים הבכירים בארץ, יחד עם צעירים חילוניים, במופע שכל כולו יהודי, ההספדים על התנתקות היהדות החילונית מהדת היו אולי מוקדמים מדי. התעוררות גדולה קיימת, והיא סוחפת עוד ועוד אנשים וקהלים.