פנימיות בפרשה

פנימיות בפרשה - פרשת חקת

מה בדיוק לא מובן בפרה אדומה?

 

המילים "זאת חוקת התורה", הפותחות את פרשת פרה אדומה, מכריזות כי לפנינו מצווה שאיננה נתפסת בהגיון. וקשה: וכי אין עוד חוקים שלמעלה מהיגיון בתורה? רש"י מציין במספר מקומות בפירושו על התורה חוקים שונים כגון איסור שעטנז וחזיר, ומדוע דווקא מצוות פרה אדומה קיבלה את התואר "חוקה" – "זאת חוקת התורה"?
הרבי מלובביץ' זצ"ל, שאת יום ההילולא שלו ציינו השבוע בג' תמוז, עסק רבות ב"חוקי" התורה מזוויות שונות, הוא הדגיש שעיקר התורה היא חוק ושאפילו במצוות ה"הגיוניות" אנחנו תופסים רק את קצה המצווה, ואילו עיקרה מרומם מיכולת תפיסתנו.
לגבי פרה אדומה מסביר הרבי שישנם שני סוגי חוקים. יש דברים שבאופן כללי מתקבלים על הדעת אלא שעיון בפרטיהם מעלה תמיהות. אבל יש חוקים שאינם הגיוניים כלל וכלל. הפרה האדומה היא החוקה היחידה בתורה שאין בה מקום לשכל כלשהו. מבחינה זו היא היא "חוקת התורה" כולה. ולכן אמר שלמה המלך: "על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה.. אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" (במדבר רבה פי"ט).

הפרה כמו העגל

בדרך כלל מפרשים שה"חוק" בפרה אדומה בא לידי ביטוי בטהרת מי חטאת כי היא "מטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים". אבל הרבי מסביר שטהרת מי חטאת היא מסוג החוקים הראשונים שיש להם הבנה בשכל, מכיוון שטהרה על ידי מים דומה למקווה (שאינו 'חוק' בפשוטו של מקרא), והעובדה שמי החטאת מועילים לטמאים ומזיקים לטהורים דומה להרבה תרופות – שהינן בריאות לחולים ומסוכנות לבריאים. טהרת אפר פרה היא מקבילה חיובית לחטא העגל ובו מצינו את הדבר הזה עצמו "כשם שהעגל מטמא כל העוסקין בו כך פרה מטמאה... וכשם שנטהרו באפר העגל, כך – 'ולקחו לטמא'".

גם הדין המצריך שהפרה תהיה אדומה לחלוטין, דבר שלא מצאנו דוגמתו, עדיין לא הופך את הדבר לחוק אמיתי כי אין בזה סתירה לשום הגיון.
הדבר התמוה ביותר הוא דווקא תהליך עשיית הפרה. מצד אחד הפרה האדומה נקראת: "לה'" ו"קראה הכתוב חטאת לומר שהיא כקודשים". ומצד שני לא מקריבים ממנה כלום ועשייתה היא מחוץ לשלוש מחנות. אפילו השעיר המשתלח ביום הכיפורים יוצא מתוך המקדש, ואילו הפרה האדומה כולה בחוץ.

בלי שכל כלל

החוקה נובעת מחקיקה בנפש. הכוח של יהודי לעשות דברים שאין בהם היגיון, רק מפני שכך ציווה ה', הוא משום שדבר ה' חקוק בנשמתו, הוא חלק ממנו ממש וללא צורך להסבירו לעצמו. ובחקיקה שני סוגים: יש חקיקה של אותיות באבן, שהיא אמנם מאחדת בין האותיות לבין האבן ללא יכולת להפריד ביניהן (לעומת כתיבה בדיו על נייר, אז הנייר והאותיות ממשיכים להיות שני דברים נפרדים) אבל החקיקה נותרת רק בשכבה החיצונית ומעמעמת מעט מזוהרה של האבן ולא חודרת אל תוך תוכה.
הרמה הזאת של חקיקה בנשמתו של יהודי מתגלה בקיום מצוות שיש להן קצת טעם, ולכן לא מתגלה בהן הרצון שלמעלה מהשכל בטהרתו. החקיקה איננה טוטאלית מכיוון שהשכל עדיין מעורב בקיום המצווה.

סוג שני של חקיקה היא החקיקה מעבר לעבר, בה החקוק בעצם לא קיים... המיזוג מושלם, הוא והאבן זה דבר אחד ממש לכל רוחבו ועומקו. כמו עשרת הדברות החקוקים באבן מצד לצד.
בחוקה של עשיית הפרה האדומה, שאין בה שום הרכבה של שכל, מתגלה ה"עצם" וזוהר במלוא עוזו וחקוק על לב עם ישראל מצד לצד – "זאת חוקת התורה"!